בנימין-שמואל דהן

>
תאריך נפילה 13-11-2011 Date Fell
שמות הורים מירית ואליהו Parent's Names
גיל 22 Age
יחידה חטיבת הצנחנים Unit
חיל Soldier Soldier Type
ישוב תל אביב - יפו City
בית עלמין בית העלמין הצבאי קריית שאול Cemetery
עוד מידע / More info

בנם של מרים (מרטין) ואליהו (ברנרד). נולד ביום ו’ בסיוון תשמ”ט (9.6.1989) בצרפת. בן זקונים להוריו, אח של יוהאן ומיכאל. בנימין שמואל גדל והתחנך בדרום פריז בירת צרפת, למד בבית הספר למוזיקה בעיר. ניחן בחוש מוזיקלי מפותח והפליא לנגן על גיטרה ולשיר. “הוא תמיד היה עם גיטרה” סיפרו הוריו, “הנגינה הייתה כמו דיבור בשבילו”. נער יפה תואר וחסון, אהוב ומלא קסם. חכם, יסודי, הקפיד על סדר ודיוק בכל מעשיו. בעל רגישות יוצאת דופן לאחר, קשוב ונכון לעזור. סיפרה אימו: “עוד כילד תמיד חשב לפני שדיבר, היה לו חשוב לא להגיד דברים סתם. רגיש מאוד לסביבתו, היטיב לקרוא אנשים”. חובב טבע, אהב לטייל ולצאת למסעות מלווה בגיטרה שלו. נהנה לצייר ולקרוא, לאכול אוכל טוב וליהנות ממנעמי החיים. ניחן בחוש טכני והיו לו ידיים טובות. גישתו לחיים הייתה רציונלית ותמיד חיפש פתרון פרקטי וישים. בזכות נחישות והתמדה קצר הצלחות ושימש השראה לסובביו. כיבד את הוריו ודאג להם. לפני שיצא מהבית בערבי שבת לבילוי עם חברים וידא שהכול כשורה וכי לא חסר להם דבר. ערכים אלו של טוב וראיית האחר ביקש להנחיל גם לאֶחיו הבוגרים. “היו לו תובנות של אדם מבוגר למרות גילו הצעיר” סיפרו, “תמיד ידע להבין מהם הדברים החשובים בחיים, גם כילד”. הקשר שחלק עם בני משפחתו היה חם וקרוב. אימו נהגה לכנותו balle d’amour, בול ד’אמור (מצרפתית – כדור אהבה). בין שלושת האחים שררה אחווה וחברות, הם היו קרובים בגיל, למדו באותו בית הספר וחלקו תחומי עניין משותפים. נהנו לצאת ולבלות יחדיו, לרכב על אופניים ולעסוק בספורט אתגרי – גלישת רוח, סקי, סנובורד והחלקה על הקרח. כל בני המשפחה נהגו להתאמן יחד בגלישת רוח ושילבו סוגי ספורט שונים בחופשות משפחתיות, נהנו מטיולים משותפים לאחר שעות הלימודים. בערבי שישי התכנסו בסלון ביתם, מנגנים ושרים – בנימין וברנרד על גיטרה ויוהאן על פסנתר, בחיבור מוזיקלי טבעי ומוצלח. בנימין נהנה לשיר בעברית שירים ישראליים שאהב לשמוע, בהם שיריו של הזמר שלמה ארצי, וזאת למרות שלא דיבר את השפה. ביישן ומעט נבוך, מיעט לשיר בפני קהל ואולם נהג להקליט את עצמו מנגן ושר בקולו החזק והעמוק כשהוא לבדו בחדרו. בבחינת הגמר בלימודי המוזיקה בבית הספר בחר לשיר את השיר “ירושלים של זהב” (מילים ולחן: נעמי שמר) ולאחר שהסביר לבוחנת את משמעות מילות השיר בעברית זכה לציון גבוה. בסיום לימודיו, באוגוסט 2009 עלה ארצה בעקבות אחיו הגדול יוהאן שעשה עלייה כמה שנים קודם לכן והיווה עבורו מודל לחיקוי. השניים נהנו מהאיחוד המרגש וגרו יחד בדירה שהמשפחה רכשה בתל אביב. בנימין השתלב בלימודי מכינה ולמרות הקושי שבהתמודדות עם שפה חדשה וגעגועים למשפחה בצרפת הצליח בהם מאוד. בזכות אופיו הנעים ורגישותו הרבה התחבב על חבריו למכינה, סייע להם במקצועות המתמטיקה והמדעים ושימש עבורם אוזן קשבת ומקור לתמיכה ולעצה טובה. ביום 23.3.2011 התגייס לצה”ל. לאחר שעבר בחינות קבלה וגיבוש התקבל ל”שייטת 13″, יחידת הקומנדו של חיל הים, והחל את מסלול האימונים ביחידה. נהנה מהאתגר ומהקרבה לים אותו כה אהב. חשוב היה לו להוכיח את עצמו ובמקביל לעזור ולסייע לחבריו לצוות. באימונים נהג לבדוק מי מתקשה ונשאר מאחור, ולעודד את אחרוני החיילים שלא לוותר במסר של אופטימיות. “בנימין היה מניח את ידו על הגב של מי שרצה לוותר כמו שאביו נהג להניח את ידו על גבו כילד כשרכב על אופניים בעלייה”, סיפרו אוהביו. רצונו לתרום ולמצות את מלוא הפוטנציאל הטמון בו הביאו לחתום ויתור על המשך מסלול האימונים בשייטת כדי לעבור לתפקיד שהוצע לו בחיל המודיעין. ואולם, כעבור זמן מה התחרט וביקש לשוב ולהשתבץ חזרה במסלול האימונים ביחידה. בקשתו אושרה, וכשהמתין לשיבוץ חדש הוצב לאימונים עם חיילי סיירת צנחנים בבסיס צאלים שבדרום. במהרה השתלב בצוות, לקח חלק פעיל בתרגילים ובאימונים ובלט ביכולותיו. חוש ההומור בו ניחן בשילוב קסמו האישי הפכו אותו למרכז העניינים. אפי חברו סיפר: “באחד הימים מודיעים לנו שבחור שמגיע מהשייטת מצטרף אלינו לצוות… את אותו הבחור קשה היה לפספס, בחור גדול מימדים עם תספורת גלח והופעה כריזמטית במיוחד. תוך יום הפך למוקד העניינים של הצוות. אישיותו המעניינת והכריזמטית גרמה באופן טבעי לכל הצוות להתקבץ סביבו… הוא ניחן בחוש הומור מיוחד. בלילות היינו יושבים מסביבו באוהל ונהנים מהצחוקים שהיה עושה איתנו. המבטא הצרפתי שלו שבלט היטב היווה גורם נוסף לכל אותם צחוקים… באימונים ניכר היה שהוא בכושר גופני מעל הממוצע, ואכן לקראת סוף המד”ס דחף מאחור את המתקשים למרות שבקושי הכיר אותם”. רב-טוראי בנימין שמואל דהן נפל בעת שירותו ביום ט”ז בחשוון תשע”ב (13.11.2011). בן עשרים ושתיים בנפלו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, תל אביב. הותיר הורים ושני אחים. אוהביו כתבו: “השמיים מאירים עם כוכב אחד נוסף, ויש לו מלאך אהבה אחד נוסף אבל הוא השאיר ריקנות כזו על האדמה, אנחנו כל כך אוהבים אותו”. כתב חברו: “זכינו להכיר בחור, לוחם חזק פיזית ומנטלית עם אישיות מאוד דומיננטית וכריזמטית, בעל חוש הומור, סוחף ומשקיען”. בנימין מונצח עם כל נופלי סיירת הצנחנים. משפחתו של בנימין עלתה ארצה, וחבריו שומרים עימם על קשר הדוק.

This site is registered on wpml.org as a development site. Switch to a production site key to remove this banner.